בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות לשמור על קשרים ועל חיים חברתיים

הילדים גדלו ועברו לגור רחוק, חברים מהעבודה נעלמו אחרי הפרישה, בן או בת הזוג הלכו לעולמם, והגוף כבר לא מאפשר לצאת כמו פעם. כך, בהדרגה וכמעט בלי לשים לב, אנשים רבים בגיל השלישי מוצאים את עצמם לבד יותר ויותר. בדידות היא לא רק תחושה לא נעימה. אנשי מקצוע בתחומי הבריאות והרווחה מתייחסים אליה כיום כגורם שעלול להשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית, על מצב הרוח, על השינה ואפילו על התפקוד הקוגניטיבי. הנושא מעסיק משפחות רבות בישראל, והוא ראוי לתשומת לב אמיתית, גם מצד המבוגרים עצמם וגם מצד הסובבים אותם.

בדידות היא לא רק להיות לבד

חשוב להבחין בין להיות לבד לבין להרגיש בודד. יש אנשים שחיים לבד ונהנים משקט ומעצמאות, ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת חשים שאין מי שבאמת מקשיב להם. בדידות היא הפער בין הקשרים שאדם רוצה בהם לבין הקשרים שיש לו בפועל.

בגלל זה קשה לזהות בדידות מבחוץ. אדם מבוגר עשוי לומר שהכול בסדר, כדי לא להטריח את הילדים או מתוך מבוכה. סימנים שכדאי לשים לב אליהם כוללים הסתגרות, ירידה בעניין בתחביבים, שינויים בהרגלי אכילה ושינה, הזנחה של הופעה חיצונית או שיחות טלפון ארוכות ותכופות שבהן ניכר הצורך לדבר.

לעיתים בדידות מתערבבת עם דיכאון, ובמקרים כאלה חשוב לא להסתפק בעצות כלליות אלא לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

מעברי חיים שמגבירים את הסיכון

יש רגעים בחיים שבהם הסיכון לבדידות עולה. הפרישה מהעבודה היא אחד מהם: לצד החופש, היא מביאה איתה אובדן של שגרה, של מעמד ושל מפגשים יומיומיים עם אנשים. גם אובדן של בן זוג, מעבר דירה, ירידה בשמיעה או בראייה, או הפסקת הנהיגה, עלולים לצמצם בבת אחת את המעגל החברתי.

כשמזהים מראש את המעברים האלה, אפשר להתכונן. למשל, להתחיל לבנות פעילות התנדבותית או חוג כבר לפני הפרישה, או לבדוק אפשרויות תחבורה חלופיות לפני שמוותרים על הרכב. ירידה בשמיעה, שמקשה מאוד על שיחות בקבוצה, היא לרוב בעיה שניתן לטפל בה, ובדיקת שמיעה היא צעד פשוט עם השפעה גדולה.

לבנות מחדש את המעגל החברתי

בכל עיר כמעט קיימות היום מסגרות שמיועדות בדיוק לכך. מועדונים לגיל השלישי, מרכזי יום, מתנ״סים, אוניברסיטאות עממיות ותוכניות של הרשות המקומית מציעים הרצאות, חוגים, טיולים ופעילויות חברתיות. המסגרות האלה הן הזדמנות לפגוש אנשים חדשים עם תחומי עניין משותפים.

הצעד הראשון הוא לעיתים הקשה ביותר. אדם שלא יצא מהבית הרבה זמן עלול לחשוש להגיע למקום חדש לבד. כאן בני המשפחה יכולים לעזור: להצטרף לפגישה הראשונה, לברר מראש את לוח הפעילויות או לחבר בין ההורה לבין שכן או מכר שכבר משתתף.

כמה רעיונות לפעילויות שמחברות בין אנשים:

• חוגי התעמלות, ריקודי עם או הליכה קבוצתית
• קבוצות קריאה, הרצאות והשתלמויות
• מקהלות, סדנאות אומנות ומלאכת יד
• פעילות בבית הכנסת או בקהילה הדתית והתרבותית
• גינה קהילתית בשכונה

התנדבות: לתת ולקבל

אחת הדרכים העוצמתיות ביותר להתמודד עם בדידות היא להיות משמעותי עבור אחרים. ניסיון החיים, הידע המקצועי והזמן הפנוי של אנשים בגיל השלישי הם משאב יקר. ארגונים רבים מחפשים מתנדבים לעזרה בלימודים לילדים, לליווי חולים, לעבודה בבנקים למזון או לשמירה על מורשת וזיכרון.

ההתנדבות מעניקה שגרה, מטרה ותחושת ערך, ובמקביל יוצרת קשרים חדשים עם מתנדבים אחרים ועם האנשים שנעזרים. מתנדבים רבים מספרים שהם מקבלים לפחות כמו שהם נותנים.

טכנולוגיה כגשר, לא כתחליף

שיחות וידאו עם נכדים שגרים רחוק, קבוצות משפחתיות באפליקציות מסרים ופעילויות מקוונות יכולות לצמצם מרחקים. מבוגרים רבים לומדים להשתמש בטכנולוגיה בקלות, בתנאי שמישהו מקדיש להם זמן להסביר בסבלנות. יש גם קורסים ייעודיים לגיל השלישי במתנ״סים ובספריות.

עם זאת, הטכנולוגיה לא מחליפה מפגש פנים אל פנים. שיחת וידאו היא תוספת נפלאה, אבל ביקור, ארוחה משותפת או טיול קצר יחד משאירים רושם עמוק יותר. כדאי לראות בכלים הדיגיטליים גשר שמחזק קשרים, ולא סיבה לוותר על נוכחות.

מה המשפחה והקהילה יכולות לעשות

בני משפחה יכולים לבנות שגרה של קשר: שיחה קבועה בשעה מסוימת, ארוחת שישי משותפת, יציאה שבועית קצרה. דווקא הקביעות היא שנותנת ביטחון. כדאי גם לשתף את ההורה בהחלטות ובחיים, לבקש את עצתו ולתת לו תפקיד, ולא רק לשאול לשלומו.

בקהילה, גם שכנים יכולים לעשות הבדל: לדפוק בדלת, להציע עזרה בקניות, להזמין לכוס קפה. במקרים שבהם יש צורך בתמיכה נוספת, מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות ועמותות שונות מציעות תוכניות ביקורי בית, קווי סיוע ושירותי ליווי. כדאי לברר אילו שירותים קיימים באזור המגורים.

הגוף והנפש קשורים זה בזה

קשה לצאת מהבית כשהברכיים כואבות, כשהשמיעה נחלשה או כשהראייה כבר לא מאפשרת לנהוג. לכן הטיפול בבדידות כולל לעיתים קרובות גם טיפול במגבלות הגופניות שמאחוריה. מכשיר שמיעה מותאם, משקפיים מעודכנים, הסעה מאורגנת למועדון או מקל הליכה נוח יכולים לפתוח מחדש את הדלת לעולם.

גם פעילות גופנית משפיעה על מצב הרוח ועל הנכונות לצאת ולפגוש אנשים. הליכה קבוצתית בבוקר, למשל, משלבת תנועה, אוויר צח ושיחה, ומהווה פתרון פשוט שמתאים לרבים.

לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה, אבל היא לא גזירת גורל. מודעות לסימנים, היערכות למעברי חיים, יציאה למסגרות חברתיות, התנדבות ושימוש חכם בטכנולוגיה יכולים לבנות מחדש רשת של קשרים. וכל אחד מאיתנו, כבן משפחה, כשכן או כחבר, יכול להיות חלק מהפתרון.